פסק-דין בתיק עד"י 2534/12

רקע עובדתי

בית משפט קמא זיכה את המשיב מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שוד בדרך ציבורית ויציאה מן האזור ללא היתר.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 2.8.10, התקשר מוחמד צוואפטה (להלן: צוואפטה) לנהג מונית בשם משה לטיף (להלן: המתלונן) וביקש שיסיע אותו ושניים שהיו איתו, דאפר חמד (להלן: דאפר) והמשיב, מצומת גהה לאריאל. כאשר הגיעו לאריאל ביקשו ממנו השלושה שימשיך בנסיעה לכיוון ג'מעין. כשהגיעו סמוך לכפר חווארה, נתבקש המתלונן לעצור ליד אחד הבתים. או אז הכה דאפר את המתלונן באמצעות מפתח ברגים. המשיב איים על המתלונן בסכין והורה לו לצאת מהרכב. המשיב ושותפיו נסו מהמקום כאשר המשיב נוהג ברכב.

המשיב כפר בכל המיוחס לו וטען כי לא השתתף במעשה השוד. עוד טען כי בסוף מאסר קודם השאיר את תעודת הזהות שלו ואחר עושה בה שימוש.

פסק דינו של בית משפט קמא

השאלה העיקרית עימה התמודד בית משפט קמא הינה האם יש בראיות התביעה די כדי לקבוע כי המשיב הוא שביצע את מעשה השוד.

בית המשפט סקר את העדויות השונות שנשמעו בפניו ואף קבע ממצאי מהימנות בנוגע לכל אחד מהם.

בקצרה ייאמר כי שלושה העידו נגד המשיב, שניים מהשותפים למעשה והמתלונן.

צוואפטה העיד כי מי שביצע עימו את השוד הוא אדם בשם ראמי שאפי. בחקירתו, זיהה העד את המשיב בתמונה ומסר כי לשותפו היה קעקוע על ידו. ברם, באולם הובהר כי אין למשיב קעקוע כלשהו על ידיו.

בית המשפט קבע כי העד לא היה מהימן וכי אין לייחס כל משקל לעדותו. עוד קבע כי הרושם שהותיר בעדותו משליך גם על הערכת מהימנות חקירתו במשטרה וזיהוי המשיב בתמונה. בנוסף, בית המשפט סבר כי בעת חקירתו, צוואפטה היה טוען לגבי כל תמונה שהייתה מונחת בפניו כי זהו שותפו.

אשר על כן, בית המשפט לא ראה לנכון לייחס משקל כלשהו לזיהויו של המשיב על ידי עד זה.

העד דאפר מסר בעדותו כי היה עימם אדם נוסף בשם ראמי, אך לא הכיר אותו ולכן אף לא ידע את שם משפחתו. הוא אף טען כי המשיב אינו אותו ראמי. מאמרתו המשטרתית עולה כי דאפר מסר שאדם בשם ראמי ביצע עמו את השוד, אך הוא לא מסר את שם משפחתו. לעד זה לא נערך מסדר זיהוי ואף תמונתו של המשיב לא הוצגה לו.

בית המשפט לא ראה באמרה זו דבר עליו ניתן לבסס הרשעה, הואיל ואין בה מעבר לשמו הפרטי של המשיב.

לבסוף, התייחס בית המשפט לעדותו של המתלונן.

בית המשפט קבע שהעד ניסה לסייע לבית המשפט וכוונתו הייתה למסור עדות אמת. בהתאם, בית המשפט ייחס משקל גבוה לתיאור השתלשלות האירועים על ידי עד זה. עם זאת, בכל הנוגע לשיוכו של המשיב לאירוע, הסתייג בית המשפט מקביעתו זו.

בית המשפט הגיע למסקנה זו על רקע קביעתו כי אין לייחס כל משקל לכך שהמתלונן הצביע על המשיב במהלך עדותו כאחד משלושת האנשים שהשתתפו בשוד, בעוד בחקירתו לא זיהה את תמונתו של המשיב במסדר תמונות. בית משפט קמא אף ציין כי אין לראות במשך הזמן שבילו המתלונן והשודדים ביחד במונית משום היכרות מוקדמת.

במסגרת פרשת ההגנה העיד המשיב להגנתו וטען כי לא היה מעורב באירוע בדרך כלשהי. המשיב העלה השערה כי אחר עושה שימוש בזהותו, לאחר שבתום מאסרו הקודם השאיר את תעודת זהותו בכלא.

בית המשפט קבע כי המשיב הותיר רושם מהימן בעדותו. עוד ציין כי המשיב מסר שתעודת הזהות שלו נותרה בכלא במהלך חקירה משטרתית שארעה חודשיים לפני שנחקר על אודות השוד נשוא תיק זה.

לאור קביעות אלו, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי אין די בראיות שהוצגו במשפט כדי לקבוע מעבר לספק סביר כי המשיב היה נוכח באירוע השוד המתואר בכתב האישום. על כן, זיכה אותו בית המשפט מחמת הספק.